Segal Pnina סגל פנינה

פנינה סגל קלושינר נולדה בתאריך 5 אפריל 1938 ברח' ליפובה שבעיר לודז' שבפולין להוריה מרים ומאיר קלושינר.

מרים (מרישה) קלושינר, אמה של פנינה.

אחיה הבכור רומק חלה ונפטר טרם לידתה ופנינה חיה את חייה כבת יחידה. הוריה היו אמידים ובעלי מפעל טקסטיל.

בשנת 1939,כשפורצת מלחמת העולם השנייה,כאשר פנינה בת שנה וחצי בלבד,פולשים הגרמנים לפולין ונכנסים ללודז'.

לפני מלחמת העולם השנייה חיה בלודז' קהילה יהודית, שגודלה הגיע עד לכ-225,000 - 233,000 אנשים. קהילה זו הייתה הקהילה היהודית השנייה בגודלה בפולין לאחר ורשה, ופעלו בה רשת חינוך יהודית מסועפת, עיתונות יהודית ותיאטרון יידי. בזמן המלחמה נכלאה הקהילה בגטו לודז', אחד הגטאות המפורסמים בתולדות השואה.

אמה של פנינה, מרים,לאור המצב המאיים בלודז' על היהודים,מחליטה לשלוח אותה לעיר פיוטרקוב יחד עם עובדת גרמניה אשר עבדה במפעל של אביה,שם חשבה האם שבתה תהיה במצב בטוח יותר.

כעבור זמן מה,כשמחמיר המצב והסכנה ליהודים גדולה מתמיד,מצטרפים אל פנינה בפיוטרקוב יתר בני משפחתה ביניהם אביה, אמה ואחים ואחיות של הוריה.

ראשיתה של הקהילה היהודית בפיוטרקוב נעוצה במאה ה-16, וערב מלחמת העולם השנייה מנו כ- 15,000 יהודי העיר כ- 27% מכלל האוכלוסייה. הקהילה היהודית המשגשגת, שהייתה חילונית ודתית כאחד, פרסמה שלושה שבועונים והייתה ידועה במאות ה-19 והה-20 בדפוס העברי שבה. הקהילה כללה ארגונים דתיים, תרבותיים ופוליטיים רבים, כולל הבונד ותנועות ציוניות שונות.

מאיר (מקס) קלושינר, אביה של פנינה

הוקם הגטו בפיוטרקוב,שהיה הגטו הראשון בפולין הכבושה,בזמן מלחמת העולם השנייה,התקיים במשך כשלוש שנים,בין ה-8 באוקטובר 1939 וה-28 באוקטובר 1942.
ב-8 באוקטובר 1939 על פי הוראה של מפקדה הנאצי של פיוטרקוב טריבונלסקי,הוקם הגטו ליהודי העיר,ביניהם פנינה ומשפחתה.למרות שהגטו לא היה מוקף בחומה או במכשול פיזי אחר,תחומו סומן בשלטים בלבד,וליהודים הותר לצאת מתחומי הגטו ללא כל אישור מיוחד,עדיין חייה של פנינה ומשפחתה היו קשים,והתנאים בגטו כמו בשאר הגטאות היו קשים ביותר.
שמועות בנוגע לגורלם של יהודי מזרח אירופה הסתובבו בגטו. צ'ארלס קוטקובסקי,פועל במפעל זכוכית, התידד עם אחד השומרים, וקלו בורדו,אשר העביר לידיו באביב 1942 העתק של העיתון הסוציאליסטי המחתרתי "רובוטניק" ("עובד"). מהעיתון למד קוטקובסקי על גירושם של יהודי לובלין ליעד בלתי ידוע, ועל רציחתם של יהודי וילנה וסלונים. מעט לאחר מכן התוודע קוטקובסקי לקיומם של מחנות המוות בחלמנו וטרבלינקה מעיתון מחתרתי אחר. על אף שקוטקובסקי חלק ידיעות אלו על ריקון הגטאות והמתת היהודים בגז עם כל מי שסמך עליו, אנשים לא האמינו לדברים בלתי ניתנים לתפיסה אלו.

פנינה ומשפחתה התגוררו בגטו ברחוב ירוזלמסקה 12.
כשהנאצים פיקחו באופן אישי על יהודי הגטו,היהודים נאלצו להחביא את ילדיהם הקטנים על ידי סולם מאחורי הדלת בעליית הגג ולשמור כדי שלא ישמיעו קול ולא יתגלו על ידי הנאצים.זה אחד מהזכרונות הבולטים של פנינה מחייה בגטו כילדה,והיא עדיין זוכרת את התמונות האלו.

בחורף 1942 מרים,אמה של פנינה,נלקחה ממקום עבודתה למחנה העבודה בסקרזיסקו,שהוקם בשנת 1940 על ידיד הקונצרן הגרמני הסאג.המחנה נועד לנצל עובדי כפיה פולנים יהודים,כמו מרים,ליצור נשק לטובת גרמניה.התנאים במחנה היו קשים מנשוא.
באותו מחנה,מרים נחשבה לאישה עוזרת ותורמת לאחיה היהודים.היא שמרה על רכוש אותו מכרה לאיכרים פולנים ותמורתו קיבלה מזון.את המזון שקיבלה הייתה חולקת עם חבריה לצריף.
בצריף התגוררה עם ילדה בת 14 בשם צסה אותה טיפחה כבת,בהרגשה שיש מישהו שדואד ושומר על בתה,פנינה.

משפחתה של פנינה נלקחה ברכבות לטרבלינקה,מחנה השמדה שהיה אחד משלושת המחנות שהופעלו על ידי הס"ס במסגרת מבצע ריינדהרד להשמדת יהודי פולין,ובעצם נשארת פנינה בפיוטרקוב רק עם דודתה סלה ועם בתה של סלה, ינצקה, אשר היתה בת גילה.
עד היום לא יודעת פנינה בוודאות מה קרה לאביה, היא רק יודעת שהוא חלה במגפה מדבקת,ממחלות אלו פחדו הגרמנים מאוד ונטו לבודד את החולים במגפה.

בקיץ 1943 מפנים הגרמנים את הגטו בפיוטרקוב ופנינה,דודתה ובת דודתה מועברות למחנה העבודה בבליזין,פנינה עולה ברכבת הראשונה ולא מודעת שבעצם כך היא מצילה את חייה, כל הילדים שעלו ברכבת השנייה נרצחים עם הגיעם למחנה העבודה.

ביולי שנת 1944 שוב מועברת פנינה יחד עם סלה דודתה ובתה ינצקה אך הפעם אל עבר מחנה השמדה נוסף בבירקנאו,שהיה מחנה ריכוז והשמדה באושוויץ בדרום מזרח פולין.הוא היה אחד ממחנות ההשמדה הגדולים שהופעל על ידי גרמניה הנאצית בזמן מלחמת העולם השנייה ובו נרצחו יותר יהודים מבכל מקום אחר בעולם בזמן המלחמה.בירקנאו פעל זמן רב יותר מכל מחנות ההשמדה שפעלו,מיוני 1940 עד ינואר 1945.

התמזל מזלה של פנינה וחלה אי הבנה אצל הגרמנים לא נערכת סלקציה בטרנספורט בו שוהה פנינה, וכך בעצם ניצלות פנינה, דודתה ובתה והן ממשיכות לכיוון הסאונה שם הן מקבלות את בגדי הפסים המיוחדים ואת מספריהן.כיום פנינה מספרת שהחוויה של קבלת המספר השפיעה גם על חייה בארץ כשהייתה מסתירה את המספר בדרכים שונות כמו תחבושות,וחולצות ארוכות,ממכריה שלא יכלו לשאר לעצמם מה עבר עליה.

פנינה מקבלת את המספר A-15515 על זרועה השמאלית.

בבירקנאו שוכנת פנינה בצריף יחד עם נשים רבות אחרות כאשר היא מקפידה להיצמד לבני משפחתה האחרונים ששרדו. באחד הימים נלקחת ינצקה אל תאי הגזים עקב מחלתה כאשר סלה, אמה, רצה אחריה בניסיון למנוע את מר גורלה. שתיהן נהרגות, פנינה נשארת לבד.עד היום זו תעלומה בשביל פנינה,כיצד הסתדרה לבד בגילה הכה צעיר,מי דאג לה למזון,ומי שמר עליה.

ב27 בינואר 1945 נכנסים הרוסים למחנה ההשמדה בירקנאו שבו שהתה פנינה,וזהו היום בו שוחררה.
עד לשחרור מבלה פנינה בחברת נשים טובות ששמרו עליה.
באותם ימים משוחררת גם מרים, אמה של פנינה,עם עוד מספר חברים.הם סוחרים דירה בלודז' ומרים דואגת לכל חבריה חסרי היכולת עקב המלחמה.באותו זמן הגיעו למרים שמועות על הינצלותם של ילדים מהשואה.מרים מחליטה שבתה פנינה היא אחת מהילדים ששרדו את השואה,היא מחליטה לעזוב את חבריה לדירה ומנמקת שהיא יוצאת לחפש את בתה האבודה הנמצאת לדעתה בין הילדים השורדים.

יום לאחר השחרור נכנסת נערה פולנייה בת 17 בשם קאז'ה נובק לצריף בו פנינה נמצאת ומחפשת לה אחות קטנה, כאשר נפגשות עיניה של קאז'ה עם עיניה של פנינה בת ה-7 נדהמת קאז'ה מיופיה של פנינה, שואלת אותה אם היא רוצה ללכת איתה ומושיטה לה יד, פנינה נענית לה והן עושות דרכן לעבר ביתה של קאז'ה בעיירה אושויצים.
באותו זמן עושה מרים את דרכה בחיפוש אחר פנינה,לדבריה:"בדרך לא דרך...היא הגיעה לאושוויץ,שם ישנו רישום על כל הילדים ומקום הימצאם".לאחר הבירור שעשתה גילתה שפנינה נמצאת במרחק קילומטרים ספורים ממנה.היא מחליטה לעבור בית בית באותם הרחובות שהקיפו את הגטו עד שהיא מגיעה לביתה של קאז'ה.

פנינה חיה עם קאז'ה באותו חדר במשך שישה שבועות,ולפתע בתאריך ה16 במרץ 1945 מוצאת מרים את בתה,אותה לא ראתה במשך שלוש שנים,במפגש מרגש,בו מרים שואלת את בתה פנינה אם היא זוכרת אותה,פנינה משיבה שהיא אכן זוכרת ואף את חולצתה שהייתה עליה,חולצה ירוקה-כהה עם כפתורי צדף לאורכה.

פנינה, אימה והאחות המאומצת עלו לארץ בשנת 1947 בעלייה לגאלית, והגיעו לנמל חיפה.
פנינה שההתה בקיבוץ בזמן שאימה, מרים, נסעה לעיר הגדולה כדי לפנסה.
לקראת סוף השנה פנינה, אימה ואחותה המאומצת נסעו לברגנבלזן ופנינה החלה ללמוד בכיתה א' אשר באותו בית ספר החלה גם האחות המאומצת את לימודיה.

זמן מה לאחר מכן, פרצה מלחמת השחרור. מרים החליטה שהיא חוזרת לקחת את פנינה והבטיחה לה שלא יפרדו עוד לעולם.
במהלך חייה של פנינה בארץ ישראל, היא התעלמה מהיותה פולנית ושהייתה בשואה ולא הייתה מדברת על השואה בכלל ועל חייה הקודמים בפרט.

יום אחד הוזמנה פנינה לכנס ביד ושם, באמצעות שיכנועים רבים לצאת למשלחת נוער השתכנעה לבסוף פנינה והחליטה לצאת למסע שעלול להחזיר אותה לשנים קשות ולתקופות נשכחות מהעבר.
פנינה יצאה בחיפושים אחרי קג'יה עוד בהיותה בארץ, פנינה פנתה לרשויות ולטענתם קג'יה נפטרה לפני זמן מה. פנינה סירבה להאמין למשמע אוזניה והחליטה לצאת לחפשה בעצמה.
היא נסעה עם המשלחת וכאשר הגיעה לפולין החלה לחפשה בעצמה. פנינה הגיעה לביתה של אישה בשם קג'יה ושם מצאה את בניה שסיפרו שהיה לקג'יה אחות ואחים גדולים ממנה.

בסופו של דבר פנינה עשתה חושבים והתברר לה שזהו בכלל אינה ביתה של אותה האישה מפני שלא היה לקג'יה שהצילה אותה, לא אחים גדולים ממנה וכמובן לא אחות קטנה (מפני שזאת הייתה הסיבה שקג'יה לקחה את פנינה בתור אחות קטנה).
פנינה כבר חזרה לארץ ובידה אין מידע חדש על קגי'ה שאותה לא ראתה מאז שעזבה עם אימה.

עם הגיעתה של פנינה לביתה בישראל היא מצאה באופן מפתיע בתיבת בדואר מכתב מקג'יה, ההתרגשות של פנינה ברגע קריאת המכתב הייתה גדולה עד מאוד. במכתב קג'יה כתבה שהיא שמעה את אשר קרה לפנינה בחיפושיה אחריה והחלו להישמע שמועות רבות בכפר על אותו המקרה, יום אחד קג'יה נסעה באוטובוס בפולין ואישה שנסעה איתה שאלה אותה אם היא יודעת שמחפשים אותה, קג'יה הייתה מופתעת ולאחר בירורים התברר שהייתה עוד קג'יה בעיר באותו שם בדיוק.

עם התרגשות גדולה התקיימה שיחת טלפון בין קג'יה לפנינה כאשר מצאו אחת את השניה. פנינה החליטה לתעד את המפגש המרגש שייתרחש.
מזג האוויר ששרר בפולין בזמן המפגש היה מתאים לאווירת ההתרגשות והשמחה במפגש.

באוגוסט 1996 נפטרה אימה של פנינה, מרים הייתה אישה נדיבה ומדהימה ואמא אוהבת ודואגת.
בנובמבר של אותה שנה הגיעה קג'יה לביקור בארץ.

פנינה למדה חינוך ילדים ועבודה בתור גננת, אך לא עבדה במקצוע זה הרבה.
כעת פנינה נוסעת עם משלחות רבות לפולין, בשנת 2000 שעברו 60 שנה מאז המלחמה, פנינה התראיינה לערוץ 2 ונסעה למפגש גדול עם ראשי ממשלות, בכל המקומות שבהם פנינה עברה, קג'יה ליוותה אותה.
פנינה חיה עם אהובה דני סגל, אשר נישאה לו בשנת 1959, הם הורים ליאיר, רוית, ואסף, וסבים לתשעת נכדיהם: אור, בר, שיר, רז, ליאור, שי, גאיה, מאיה, גיא. פנינה המשיכה לעבוד כמזכירה רפואית עד לשנת 2005 למרות שהיא יכלה לפרוש לפנסיה בשלב מוקדם יותר, ובנוסף היא מתנדבת מאז ועד היום בחדר ניתוח בביה"ח תל השומר ומשיכה לרקוד ולטייל בארץ ובעולם עם שמחת החיים הייחודית לה.
כל מי שמכיר את פנינה יודע מיד שהיא משיגה תמיד את מה שרוצה ושום דבר לא ימנע ממה לקבל את רצונה.

Pnina Segal - פנינה סגל

Pnina Segal Klushiner was born on April 5 1938 in Lipuwa street that is found in Lodz the city in Poland.
She was born to her parents Mirian (Marisha) and Meir (Max).
Her old brother Romek died from a disease, and she was only child.
Her parents managed a textile factory.
In 1939, when World War Two get started, Pnina was 2 and half years old, and the Germans break into Poland and enter to Lodz.
Before world war two a Jewish community lived in Lodz. This community counted 225,000-233,000 people.
This community was the two of the biggest Jewish communities in Poland after Warsaw, She had an education network (for Jewish people) , a Jewish press, and yiddisher theater.
At the time of World War Two, the whole community was imprisoned in ghetto Lodz, one of the famous ghettos in the history of the holocaust.
Pnina's mother, Miriam, according to the risky situation for Jewish people in Poland, decided to send her daughter to Peutrekov city with a German worker, a woman, which worked in her parent's factory. Pnina's mother though that in other place her daughter will be save.
After a while, when the dangerous for Jewish getting bigger and bigger, Pnina's mother, father, and her parent's sister's and brothers are coming to Peutrekov to be whit Pnina.
The Jewish community in peutrekov started at the 16 century, and before World War two she counted 15,000 Jewish that was 27% of the population.
The prosperous Jewish community, that was religious and also secular, publicize three publishing weekly, and known in the 19 and 20 century in her jewish printing.
The community had religious organizations, cultured organizations, and a lot of political organizations. (Including "The Bond" and others)










In Birkenau lies Pnina along with many other women when she is trying to stay with her last members of family. One day Inzka was taken to the gas cells because of her disease, when Cela, her mother, run after her and tried to avoid her destiny. Both were killed, Pnina stays alone. Till this day it is mystery for Pnina, how federation alone when she was so young, who cared for her food, and who kept on her.

On 27 January 1945 the Russians entering the Birkenau extermination camp where Pnina was in, this is the day she was released.
Until the liberation, Pnina spend with good women that kept her.
In those days also released Miriam, Pnina's mother, with a few friends. They rented apartment in Lodz, Maryam was worried for all her incompetent friends due to the war. At the same time, Miriam herd rumors that her children survived from the Holocaust. Miriam decided her daughter is one of the survivor’s children, She decided to leave her friends to the apartment, and to look for her lost daughter that between the survivor’s children.

Day after the liberation, came 17 years old Polish girl named Kaza Novak into the hut where was Pnina and was looking for a little sister, when Kaza's eyes met Pnina's eyes that was 7 years old, Kaza was amazed with her beauty, she asked her if she wants to go with her and she took her hand, and they are both doing their way to Kaza's house in Aosoitzims town.
At the same time Miriam was looking through her daughter, she says: "It was difficult way... she came to Auschwitz, where there is a list of all children and where they are". After a search that she had done she found out that Pnina is found a few kilometers away from her. She decided to go from house to house those surrounded the ghetto streets until she came to Kaza’s house.

Pnina lived with Kaza in the same room for six weeks, and suddenly on the 16th March 1945 Miriam found her daughter, that she had not seen for three years, in an exciting meeting, in which Miriam asked her daughter Pnina if she remember her, Pnina answer that she remember her and remember the shirt that was on her, dark green shirt with pearls buttons along.

Pnina, her mother and her adopted sister came to Israel in 1947 in legal alyaa, and arrived to the port of Haifa.
Pnina was at kibbutz while her mother, Miriam, went to work at the big city.
Towards the end of the year Pnina, her mother and her adopted sister arrived to Bergnblzn, there Pnina started her education at first grade and at the same school her adopted sister started her education too.

Some time later, the War of Independence broke out. Miriam decided that she is back to take Pnina and promised her that they will never separate again.
During Pnina’s life in Israel, she ignored from being Polish that was at the Holocaust and she had not been talking about the Holocaust in general and in particular the previous life.

Pnina was invited one day for a conference at Yad Vashem, by many convinces to leave for youth delegations, finally Pnina convinced and decided to leave for a journey that may return her to difficult times and to memories from the past.
Pnina was looking after Kaza even when she was in Israel, Pnina went to the authorities but they claimed Kaza died. Pnina refused to believe and decided to look for her by herself.
She traveled with the delegations, and when she arrived to Poland, she began looking for her by herself. Pnina came to woman’s house named Kaza and there she found her boys that told Kaza had big sister and bigger siblings.

In the end, Pnina did think and found it is not Kaza’s house at all because to Kaza that saved her was not big siblings, and of course not a little sister (because it was the reason Kaza took Pnina as a little sister).
Pnina already came back to Israel but there was not new information on Kaza that she had not seen from the moment she left with her mother.

When Pnina came home in Israel she surprisingly found a letter in the mail from kaza, the excitement of Pnina once she read the letter was very big. In the letter Kaza wrote that she heard what happened to Pnina’s searches after her and she started to hear many rumors in the village on the same case, one day Kaza went on a bus in Poland and a woman asked her if she knows that searching for her, Kaza was surprised, and found out that was another Kaza in the city in exactly the same name.

With big excitement they talked on the phone when they found each other. Pnina has decided to document the exciting meeting that was about to happen.
The weather in Poland during the meeting was suitable to the atmosphere of excitement and the joy in the meeting.

In August 1996 Pnina’s mother died, Miriam was an amazing woman and very generous she was love and worried mother.
In November of that year Kaza came for her first visit in Israel.

Pnina studied children’s education and work as a teacher, but did not work much in this profession.
Now Pnina is going with many delegations to Poland, in 2000 when passed 60 years since the war, Pnina was interview to Channel 2 and arrived for a big meeting with heads of governments, in every place that Pnina have been, Kaza went with her.
Pnina live with her love Danny Segal, and married him in 1959,they are the parents of Yair, Ravit and Asaf, and their grandchildren are Or, Bar, Shir, Raz, Lior, Shay, Gaya, Maya and Guy. Pnina continued to work as Medical secretary until the year 2005 even though she was able to retire early for pension, and she is a volunteer till this day in analysis room in Tel Hashomer hospital and she is keep dancing and traveling with her unique happy of life.
Anyone who knows Pnina immediately know that she always get what she want and nothing will prevent her to accept her wishes.